בית > מאמרים על NLP > כשחוזרים מתקופת החגים: איך להתניע את המוטיבציה הפנימית שלנו ולהפוך ליעילים יותר?

כשחוזרים מתקופת החגים: איך להתניע את המוטיבציה הפנימית שלנו ולהפוך ליעילים יותר?

12 מאי 2019

היי,

בשבוע שעבר, הבאתי 2 סוגי משחקים שיכולים להפחית את רמת החרדה בזמן לחץ. היום, רגע אחרי שחזרנו מתקופת החגים, אנחנו חייבים לחזור לעבוד. רק איך חוזרים פתאום לעבוד במלוא המרץ ולא מתבאסים… זה כבר יותר מורכב. וזו בדיוק המטרה של המאמר שלנו היום.

מוטיבציה בהילוך חמישי

אני חייב להתוודות, אני לא אוהב חופשות. כן, אני יודע. אני טיפוס מוזר. רוב האנשים רק מחכים לחופשה הבאה. ולא, זה לא בגלל שאני כל כך אוהב את מה שאני עושה. למרות שאני מאוד אוהב את מה שאני עושה. זו פשוט לא הסיבה. אז מה כן הסיבה?

פשוט מאוד. לפני לא מעט שנים גיליתי שאין דבר כזה מוטיבציה לפני עשייה. למרות שכולם רוצים לפתח אחת כזו כדי להתחיל לעשות. לרוב, היא נוצרת אחרי שכבר נסחפנו לתוך העשייה. כשאנחנו חייבים כבר לעשות רק עוד דבר אחד. אפילו שאנחנו כבר מאחרים.

מוטיבציה היא גם לא משהו שמתחילים אתו בהילוך חמישי. היא צוברת תנופה. ככל שאנחנו עושים יותר ואנחנו נמצאים עמוק יותר בתוך העשייה, קל לנו יותר לעשות. זה מרגיש לנו יותר זורם. וכשאנחנו יוצאים לחופשה? המומנט הזה נעצר ברגע. גם אם בחופשה אנחנו לא נחים.

פרדוקס המוטיבציה

שלא תבינו אותי לא נכון: חופשה היא דבר נדרש. היא טוענת אותנו בסבלנות, יצירתיות ומאווררת לנו את הנשמה. רק שכשאנחנו חוזרים ממנה, לוקח זמן עד שאנחנו יוצרים שוב את המומנט של העשייה. ורגע לפני שאנחנו נשחקים, אנחנו טוענים את עצמנו בעוד חופשה.

זהו בדיוק פרדוקס המוטיבציה: ככל שאנחנו עושים יותר, זה מרגיש לנו קל יותר. ואז יש לנו יותר מוטיבציה. רק שככל שאנחנו עושים יותר, אנחנו יותר נשחקים. וכשאנחנו נשחקים אנחנו חייבים לקחת הפסקה כדי להיטען. ואחרי ההפסקה? המעגל חוזר על עצמו.

בשביל זה אנחנו צריכים טריקים קטנים. לא כאלה שיתנו לנו מוטיבציה ברמה 200. אין כאלה. אלא טריקים שיתפקדו כ"סטרטרים". מאיצים. שיוצרים גל מוטיבציה נקודתי שממנו אפשר להתחיל לפעול. ומאותה הנקודה, יהיה לנו קל לשחזר את המוטיבציה שהייתה לנו לפני החגים.

איך להתניע את המוטיבציה הפנימית אחרי החגים?

הטריקים הבאים לא מגיעים כולם מעולם ה-NLP. עם זאת, הם מומלצים בחום לכל מי שצריך להתניע את המוטיבציה הפנימית שלו ולצאת לדרך. אז יאללה, נתחיל:

1. להיזכר למה זה חשוב – לפעמים, אנחנו עושים משהו כי צריך. הבוס שלנו אמר. לקוח התקשר לחוץ. מישהו שלח אימייל "קרייסיס, קרייסיס". ובעוד שכל הדברים האלה אמורים היו להלחיץ אותנו לעבוד, הם דווקא משתקים את רוב האנשים או גורמים להם לדחות את זה.

יש משהו יעיל יותר שאפשר לעשות. להבין למה מה שאנחנו עושים חשוב. מה זה נותן כשאנחנו עושים את מה שאנחנו אמורים בצורה הטובה ביותר. ומה (או מי) עשוי להיפגע אם לא נעשה את זה בצורה הטובה ביותר. ומתוך ההבנה הזו, של חשיבות הדבר, קל יותר לעשות.

גם אם אנחנו יודעים למה זה חשוב, לפעמים חשוב שנזכיר את זה לעצמנו. רק כדי שהעיניים יהיו שוב על המטרה. כי אחרת, אנחנו שוב עושים רק למען העשייה. וכשאנחנו עושים רק כדי לעשות, אנחנו נשחקים יותר בקלות. זה בטח שלא עוזר למוטיבציה.

2. להכיר בתוצאות טובות – הנטייה הטבעית היא להתקדם כשאנחנו מקבלים תוצאות חיוביות. כי זה עובד. מצד שני, כשמשהו לא עובד. פה אנחנו נעצרים. חושבים על זה. מתעצבנים. ומענישים את עצמנו. רק שבכך, אנחנו דווקא פוגעים בהתקדמות שלנו.

עצם כך שאנחנו מעניקים אקסטרה תשומת לב למשהו שלילי, רק מחזק את המיקוד שלנו בו. ויותר גרוע מכך: זה מבזבז לנו זמן, לא באמת מקדם אותנו לתוצאה ונותן לנו תחושה שעשינו משהו. נזפנו בעצמנו. רק בפועל, שום התקדמות.

זו בדיוק הסיבה שבגללה עלינו להפוך את העניין. בכל פעם שלא הצלחנו לעשות משהו כמו שצריך, נבצע אותו שוב. בצורה קצת שונה. ובכל פעם שאנחנו מצליחים להשיג תוצאות טובה, קטנה כגדולה, נעצור לרגע. נחייך, נתמתח ונגיד לעצמנו כל הכבוד. כי באמת שמגיע לנו.

3. להתאמן על התאוששות מכישלונות – אני יודע, אמרתי בסעיף הקודם להימנע ככל האפשר מהתמקדות בתוצאות השליליות. רק שבצורה אינסטינקטיבית, אם אנחנו לא רגילים להתאושש מכישלונות מהר, זה גורם לנו לעצור. לרגע. להתכווץ.

למזלנו, זו לא בשורה. ככל שאנחנו נכשלים ומתאוששים יותר, כך אנחנו נהיים טובים יותר בחזרה לתפקוד. זה קורה בצורה טבעית. ולכן, רצוי לצפות לכישלונות במקביל להצלחות. ואז, לשים לב איך בכל פעם אנחנו מצליחים להתאושש מעט מהר יותר.

זו גם הסיבה שבגללה פיתחנו את סדנת הכישלונות שלנו (הקרובה תתקיים בסוף החודש). למי שלא רוצה להתאמן בקצב שלו, אלא שנאמן אותו להתמודד טוב יותר עם כישלונות. סוג של קיצור דרך באימון היכולות הפנימיות שלנו. לא חובה. רק מומלץ בחום.

4. להתרחק מאנשים שליליים בזמן העבודה – באיזו שהיא נקודה, ציניות הפכה להיות משהו מגניב. ויש משהו מגניב באנשים שהם שנונים. כאלה שמסוגלים להגיב בצורה מצחיקה לדברים שקורים. רק כשאדם כזה תמיד מגיב בצורה שלילית… זה דווקא מדכא את המוטיבציה שלנו.

לא תמיד אפשר לחתוך אנשים כאלה מחיינו. לא תמיד צריך. בטח לא אם אלו חברים או בני משפחה שעוברים תקופה רעה. רק שלשהות בסביבת כאלה שכל הזמן הופכים את העבודה למושא ללעג, פוגע במוטיבציה. כי זה יוצר תחושה פנימית שאולי מה שאנחנו עושים לא חשוב.

אז אם אין אופציה אחרת, נעדיף להימנע מלהסתובב איתם בזמן העבודה. או לפחות נימנע מלנהל איתם (או עם אנשים שכל הזמן מדוכאים או ממורמרים לצורך העניין) שיחות ארוכות. זה ישר יראה שיפור במוטיבציה שלנו.

5. להתחיל לזוז – לא סתם שמרתי את הטריק הזה לסוף. ועל פניו זה נשמע קצת הזוי שזה עובד. רק שכשאנחנו עדיין לא מרגישים שאנחנו "מספיק שם" כדי להתחיל לעשות, זה הזמן לזוז. לעמוד. להתיישר. אולי לקפוץ קצת. או לכווץ את היד ולפתוח אותה כמה פעמים.

רק שכשאנחנו עושים את זה, פתאום יש לנו טיפה מוטיבציה משום מה. וזה לא באמת "משום מה". הדרך של הגוף שלנו לתת לנו מוטיבציה היא אדרנלין. וזה נכון שאני מפשט את זה טיפה. רק שבגדול, ככה הגוף שלנו עובד. לכן, תנועה (ובעיקר תנועה נמרצת) יכולה לעזור לנו.

ככל שאנחנו זזים יותר, כך הגוף מפריש יותר אדרנלין. וברגע שזה מתחיל, נשתמש באדרנלין שנוצר כדי להתחיל לעשות את מה שאנחנו אמורים לעשות. ואז, זה לא באמת משנה שהיו חגים או לא. נוכל פשוט להתחיל לעשות ולהיכנס לתוך המומנט של המוטיבציה.

עכשיו אשמח לשמוע: מה דעתך על המאמר?

שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור

תגובות למאמר

| 0 תגובות

נשמח לשמוע מה דעתך:

רוצה לקבל מידע על קורס ההכשרה ב-NLP?

רוצה לקבל מידע על קורס ההכשרה ב-NLP?