בית > מאמרים על NLP > מהו ההרגל ה"תמים" שמונע ממך להרוויח יותר כסף וליהנות יותר בחיים?

מהו ההרגל ה"תמים" שמונע ממך להרוויח יותר כסף וליהנות יותר בחיים?

13 ינואר 2013

היי,

בשבוע שעבר דיברנו על 4 דרכים לשנות את הרושם השגוי שיש לאנשים עליך. הפעם, רציתי לספר לך על אחד הדברים המסוכנים יותר שאנשים עושים בצורה קבועה שפוגע בצורה מהותית היכולת שלהם להרוויח כסף וליהנות יותר בחיים.

חלומות בהקיץ

רוב האנשים חולמים להצליח. עבור רובם, החלום נתפס כחלום בהקיץ. משהו שעושים אחרי שיוצאים לפנסיה. משהו שאפשר להתחיל לעבוד עליו רק אחרי שהילדים יהיו גדולים ויצאו מהבית. עכשיו זה פשוט לא הזמן הנכון לצאת לדרך עבורם.

כשהם היו צעירים, היו להם אפילו יותר חלומות. פשוט לא היו להם משאבים לממש אותם. ואז הגיע הצבא שהשבית אותם ל-3 שנים. ואז הלימודים שאי אפשר היה להזניח. ואז הזוגיות שלא אפשרה להם לממש את עצמנו. ואז הילדים. ואז החובות. ואז ואז.

ואז הם נתקעים במקום עבודה שלא באמת נהנו בו אבל הציע להם קביעות. כי מה… ככה לעזוב מקור הכנסה יציב? מה יגידו ההורים? מי יבטיח את העתיד שלהם? איך ישלמו את החשבונות? איך יוכלו להשקיע ליום סגריר? ומי יתן להם תלושים לחגים?

ואז הם שוקעים בשיגרה רוטינית. היא לא ממש מרצה אותם ומצד שני, הם מפחדים. וזה מובן לחלוטין.

ההרגל שמונע מאיתנו להצליח

אבל למה? זו השאלה שמהדהדת לי בראש כבר שנים. הרי הם לא ממש מרוצים שם. עבורם "לקום בבוקר" זו מטלה מחייבת. עבורם "היום" הוא סתם שיגרה אוטומטית שהדבר היחיד שמשתנה בה הוא נושאי שיחות החולין עם החברים.

כל דבר שנעשה מספיק פעמים ישתרש כהרגל. ההרגל המושרש יהפוך לחלק מהזהות שלנו. ואנחנו מפוחדים פחד מוות לאבד את הזהות שלנו. ואנחנו פשוט לא מבינים שכשאנחנו עבדים להרגלים שהושרשו בנו בידי אחרים, אנחנו לא בשליטה על התוצאות שלנו.

חוסר שביעות רצון היא סבל. וזה סבל שאנחנו מוכנים לסבול. כי אמרו לנו שככה הדברים חייבים להיות. כי ככה הם והם בסדר. כי יציבות היא משהו שחייבים כדי שהכל יהיה בסדר. הם לא שיקרו. הם פשוט לא הכירו משהו אחר.

אדם שסובל במקום העבודה, מתאמץ יותר כדי להגיע לתוצאות. הוא מרגיש כבורג קטן במערכת גדולה. הוא צריך מוטיבציה כדי לעשות דברים. הוא צריך שידרבנו אותו. שיזרקו לו מחמאות כשהכל עובד. שיגערו בו כשמשהו לא עובד. ומה אם זה לא חייב להיות בצורה הזו?

לנפץ את הבועה

בתוך הטבע האנושי טמון משהו חייתי. בתוך תוכנו אנחנו עדיין חיות שמסתובבות בעדרים. מיישרים קו. רוצים להיות כמו כולם. לשמר התנהגות שמובילה לתוצאה, שגם אם לא טובה לנו, לפחות לא פוגעת בנו יותר מדי.

אנחנו מעדיפים להשאיר למישהו אחר את ההנהגה. בגלל זה אנחנו גם כועסים כל כך על המנהיגים שלנו ובוחרים בהם שוב ושוב. לא בגללם. בגללנו. כי אנחנו מצד אחד לא רוצים לקחת את האחריות ומצד שני לא מרוצים מהתוצאות שאנחנו מקבלים.

הטעות היא שלנו. לא שלהם. אנחנו מצפים שמישהו אחר יקח אותנו אל התוצאות שאליהן אנחנו רוצים להגיע. ואז חיים עם חוסר שביעות הרצון. פשוט "כי ככה זה". אחד המשפטים המכעיסים ביותר המסמלים את תרבות העדר.

מה הפיתרון?

היינו שמחים לגלות שזה לא נכון. היינו מתים לעצום את העיניים ולהתעלם מהמציאות. חלק גדול מהאנשים יקרא את המאמר, יגיד "נחמד" ויעשה לייק (אם הוא נחמד), שניה לפני שיתקע אותו איפה שהוא בזיכרון, יחד עם שאר הדברים ש"צריך לעשות" לפני גיל אלף.

החלק הזה גם יחשוב שהמאמרים בבלוג הזה הם ממש מעניינים ואף פעם לא יישם את מה שכתוב בהם. זה לא החלק שאליו אני מדבר. מצד שני, אם קראת את 517 המילים שקדמו למשפט הזה, כנראה גם לך המצב הזה נמאס. יש משהו שמגרד לך בצד האחורי של המוח.

קול סמכותי בתוך הראש שאומר "המצב דווקא כן יכול להשתנות". והוא צודק.

אני לא אמכור לך אשליות – הפיתרון שאני הולך להציע לך פה הוא לא קל. הוא לא פשוט. הוא אפילו מורכב מאוד. יהיו זמנים שבהם הוא יגרום לך לחשוב פעמיים ולהרהר "למה צריך את זה בכלל?". אני יודע. אני הייתי שם. יש ימים שאני עדיין שם.

הפיתרון למצב של שיגרה, שתוקעת אותנו עם מצב כלכלי שאנחנו לא מרוצים הוא אחד – להתחיל לעשות משהו שאנחנו נהנים ממנו.

עכשיו מגיע הקול בראש שחוזר על אותן המנטרות. נו, זה שטויות. אי אפשר לעשות את זה. יש לי (הקיפו את האפשרות הנכונה) ילדים/ מינוס בבנק/ הכשרה לא מספקת/ חוסר הבנה במכירות/ בעסקים/ בהתנהלות עסקית.

כמו בפוקר, מישהו צריך לחשוף את הבלוף. כל המנטרות והתירוצים האלה, הם בולשיט שאנחנו מספרים לעצמנו כדי לא לעשות משהו ששונה מהמקובל. אפילו אם שמענו על מישהו שעושה את זה.

אנחנו מתרצים את זה בכך שיש לו יכולות-על מולדות. שהוא לא כמו כולם. שהוא שם כי הוא היה בזמן הנכון ובמקום הנכון. כי הוא בטוח מרמה. הוא בטוח שיקר כדי להגיע לשם. אחרת איך יכול להיות שהוא כן ואני לא?

האמת היא מאוד פשוטה – כדי לקבל תוצאות "לא כמו של כולם" צריך לעשות דברים "לא כמו כולם". כדי לפתח "יכולות על" עסקיות/ שכנועיות/ חברתיות צריך להתחיל ללמוד ולישם אותן. אחרי הכל, אנחנו יצורים של הרגל, לא ככה?

איך ליצור הרגל של הצלחה?

ליצירת הרגל ההצלחה החדש שלנו, חשוב להקפיד על ביצוע 5 השלבים הבאים:

1. החלטיות – בשלב הראשון, נתחייב לעצמנו ונשים בצד את התירוצים. כדי לעשות זאת, נכתוב על דף כל תירוץ שעולה לנו בראש. לאחר מכן,ננסח מחדש כל תירוץ כך: "כדי שלא [התירוץ] עליי להקפיד ש[פיתרון שיפתור את התירוץ] כשאני [עושה את מה שצריך]".

לדוגמא: כדי שלא אפשוט את הרגל, עליי להכניס לפחות 7,000 שקלים בחודש כשאני מוכר את הציורים שלי. בצורה זו, אנחנו מרגיעים וממכוונים את עצמנו לפתור בעיות שעשויות לעלות בהמשך.

2. הצבת מטרות – בשלב השני, עלינו לקבוע מטרות שאליהן נרצה להגיע על פי מודל המבנ"ה. המבנ"ה הוא ראשי התיבות של כל מה שצריך להיות במטרה שמוגדרת נכון – הגיונית, מדוייקת, בזמן הווה, ניתנת למדידה ובעלת הגדרת זמן (מאמר מרחיב פה).

לדוגמא: אני מכניס 7,000 שקלים כל חודש כשאני מוכר את הציורים שלי החל מה-30 למרץ 2013. התיאור המוחשי בזמן הווה, מאפשר לנו לדמיין בצורה חיה יותר את המטרה ובכך לאפשר לתת המודע שלנו לקבל זאת כפקודה.

מעבר לכך, ניקח כל מטרה שכזו ונפרט אותה עד שנוכל לדעת מה צריך לעשות בכל יום כדי להגיע אליה. את פירוט הפעולות היומיות נכניס ליומן שלנו כך שיהיו פעולות חובה ונעמוד בהן. כן, זה אומר לעשות.

3. מודעות עצמית – בשלב השלישי, נרצה להיות מודעים לדברים שאנחנו עושים ולתוצאות שאנחנו מקבלים. לכן, עלינו לנהל פנקס קטן שבו נרשום כל דבר שאנו עושים ומה היתה התוצאה שלו. זה עלול לגרום לנו להאיט טיפה את קצב העשייה ועם זאת, זה חשוב מאוד.

היכולת לפקח על התוצאות שלנו היא זו שמאפשרת לנו לעשות שינויים, במקום שבו אנחנו משיגים תוצאות בינוניות בדרך כלל, כדי להגיע לתוצאות הרצויות. היא גם זו שמאפשרת לנו לייעל תהליכים. מעין "ייעוץ עסקי – ארגוני" פנימי שכזה.

4. לפתח הרגלים בונים – בשלב הרביעי, נרצה להחליף את ההרגל התוקע בהרגלים בונים. כדי לעשות זאת, עלינו לחשוב "איזה הרגל נוכל לפתח כדי לשמור את התנועה קדימה?" ולהטמיע אותם ואת המטרות שלנו בתוך יומן.

דוגמאות להרגלים שכאלה: "להרוויח כל חודש יותר (גם אם זה בשקל) מהחודש הקודם" (כך תמיד נהיה בצמיחה); "ללמוד כל יום לפחות שעה" (כך נשפר את היכולות המחשבתיות שלנו); "להכיר כל שבוע לפחות אדם אחד חדש" (כך נפתח את היכולות החברתיות שלנו).

5. להתפתח מתוך נקודות תקיעה – במהלך הבניה העצמית, אנחנו נתקעים בנקודות שבהן אנחנו לא יודעים איך להתקדם ומה לעשות. זו נקודת התקיעה שלנו, בה אנחנו יכולים לצמוח מהאדם שאנחנו עכשיו אל האדם שאנחנו עומדים להיות.

בנקודה התקיעה, נשאל את עצמנו "איזו יכולת יכולה לעזור לנו להתגבר על מצבים כאלה בעתיד?". התשובה לשאלה הזו, היא בדיוק הדבר הבא שעלינו ללמוד. אחרי שנשלוט ביכולת הזו, נעבור לנקודת התקיעה הבאה וכך נשמור על שיפור מתמיד.

חשוב להבין משהו אחד לפני שנסיים. הרגל לוקח זמן. זה עשוי לקחת שבועות, זה עשוי לקחת חודשים ולפעמים אפילו שנים. כל אדם נמצא במקום אחר בחיים ולכן לכל אדם יקח פרק זמן אחר להגיע לתוצאות האידיאליות.

זהו להיום. מסקרן אותי לשמוע בתגובות פה למטה, מה דעתך על המאמר?

שבוע מעולה,
ליאור

תגובות למאמר

| 2 תגובות

נשמח לשמוע מה דעתך:

רוצה לקבל מידע על קורס ההכשרה ב-NLP?

רוצה לקבל מידע על קורס ההכשרה ב-NLP?