אנחנו ממש רגע לפני שמסתיימת השנה האזרחית. ודווקא בשבוע הזה, לא רציתי לכתוב פוסט סיכום שנה אלא דווקא לענות על שאלה מעולה בנושא ניהול זמן שהעלתה שרית במייל: איך להצליח להוריד את עומס העבודה כשכל הזמן מתקשרים ונותנים לי משימות חדשות?
על ניהול זמן ופרדוקס העבודה-חיים
המצב הזה מוכר לכולנו. יש משימות שאנחנו אמורים לבצע. וגם ככה, לוקח זמן להיכנס לתוך המצב שבו אנחנו נסחפים לתוך העשייה. שזה המצב האידיאלי להיות בו כדי להיות יעילים. רק שאז, אנחנו מקבלים טלפון, מייל או הודעה עם משהו דחוף יותר שחייבים לעשות.
במצב שכזה, ניהול זמן עבור רוב האנשים הוא פשוט שם קוד לכיבוי "השריפה" הדחופה יותר. חלק מתחילים לטפל בהתקלה החדשה והדחופה. חלק מסיימים קודם את הדבר שעבדו עליו. רק שגם אז, רצף העבודה נקטע ואנחנו נדרשים ליצור שוב את הריכוז.
המצב הזה, גורם להאטה של הקצב ולפעמים להצטברות מייאשת של משימות. משהו שיכול להיפתר רק באמצעות כמות סבירה פלוס של שעות נוספות לאורך זמן. רק שהשעות הנוספות האלה מערערות את האיזון בין העבודה לחיים. ובאות על חשבון המשפחה, החברים והפנאי.
למה השיטה הישנה לניהול זמן לא יעילה?
כבר אמרתי בעבר שהביטוי ניהול זמן הוא פיקציה. אף אחד לא מנהל זמן. מה שאנחנו כן מנהלים הוא את הדרך שבה אנחנו פועלים. וכדי לנהל את זה, לא מספיק לתעדף משימות לפי דחיפות. למה?
בתקופה הנוכחית, כל אחד חושב שהפנייה שלו היא הכי דחופה. וגם אם לא, הוא לא רוצה שהיא תידחק לסוף הרשימה. אז מה הוא עושה? אומר לנו שהיא סופר דחופה. על סף הקרייסס. המשבר. הדבר שחייב להיפתר, אם לא אתמול, אז בדקות הקרובות.
הבעיה היא שכשהכל דחוף, חזרנו לקובייה הראשונה. כי אז, הדבר האחרון שנכנס, נכנס לסוף התור. אלא אם הבוסים שלנו "יושבים לנו על הראש" ואז אנחנו מקבלים את סדר העדיפויות שלהם. רק שאם אנחנו קובעים את סדר העדיפות, יש דרך טובה יותר לעשות את זה.
השיטה הטובה ביותר שאני מכיר לניהול זמן
זה קטע מעניין. עליתי על השיטה הזו לגמרי במקרה. פשוט שמתי לב שכשאני עושה פעולות דומות ברצף המוח שלי משתחרר. נכנס לרוטינה אוטומטית שכזו. ואז, לוקח פחות זמן לבצע כל משימה. אסביר למה אני מתכוון דרך דוגמה פשוטה:
נניח שאני צריך למלא 12 צ'קים זהים למעט התאריך. במילוי צ'ק צריך למלא מספר שדות ריקים: שם, סכום במספר, סכום במילים, תאריך וחתימה. אם אני בכל פעם צריך למלא כל צ'ק בנפרד, המוח שלי צריך לשים לב מה הוא כותב בכל שדה.
במקום לעשות את זה, אפשר למלא את אותם 12 צ'קים הרבה יותר מהר. למלא בכולם את אותו השם. ואז למלא בכולם את אותו הסכום במספר. וככה עד שכל הצ'קים מלאים. רק מה, מכיוון שבכל פעם חזרנו על אותה הפעולה, לקח לנו פחות זמן לבצע את זה.
אני יודע, אני יודע. יצקצקו עכשיו ויגידו שלא הכל פשוט כמו מילוי צ'קים. זו בסך הכל דוגמה שמפשטת את כל העניין. רק שיש לנו משימות קצת יותר מורכבות ממילוי שדות דומים בטופס. רק שכמעט כל משימה שאנחנו מקבלים אפשר לחלק למשימות קטנות יותר.
אז, נוכל ליצור קבוצות של תתי משימות שנוכל לשבץ בלו"ז שלנו. וזה, מעלה שאלה חדשה: איך נחלק את הלו"ז שלנו למשימות דומות? או, אז בשביל זה יש 2 דרכים יעילות שמצאתי:
שיטה 1: חלוקה לפי שימוש בחצאי המוח
בעיקרון, לכל חצי מוח שלנו (המיספרה) יש את התפקוד שרובו מתבצע בתוכו. חצי אחד (אצל רובנו זה הצד הימני) הוא זה שאחראי ברובו על יצירתיות, דמיון, רגשות וחשיבה מופשטת. החצי השני (אצל רובנו זה הצד השמאלי) אחראי ברובו על היגיון, לוגיקה, חישובים וזיכרון.
איפה זה מסתבך? כשאנחנו נדרשים לעבור מהר מדי בין השימוש בחצאי המוח. נניח כשאנחנו מעלים רעיונות חדשים (מפעיל את צד ימין) ופתאום מישהו מתקשר שנשלח מייל דחוף באיזה נושא (מפעיל את צד שמאל). ומיד אחרי זה חייבים לחזור להעלות רעיונות.
במצב כזה של מעבר מהיר ותכוף מדי, אנחנו יכולים לאבד קצת את האיפוס. כמו מישהו שניער אותנו מהר מדי. ויכול לגרום לנו להרגיש מעין מתח לא נעים שכזה שמסיח אותנו. ואז פתאום מצאנו את עצמנו במחשבות ולא בעניין עצמו.
אז מה עושים? פשוט יוצרים זמן ביומן שבו אנחנו מבצעים אך ורק משימות או חלקי משימות שמפעילים את אותו הצד של המוח. ובינינו, אפשר להעביר את הטלפון למצב "שקט" ולבדוק אותו אחרי שסיימנו את אותו הזמן ביומן. אולי אפילו ליצור זמן שבו אפשר לבדוק את הטלפון.
שיטה 2: חלוקה לפי פעולות דומות
השיטה השנייה מזכירה קצת את שיטת הצ'קים שתיארתי, רק ברמת הכללה יותר גבוהה. נניח אנחנו קובעים כמה שעות ביום שבהן אנחנו רק סוגרים דברים פתוחים (לפי עדיפות שלנו) אחד אחרי השני מבלי להיות זמינים בטלפון או במייל. ואז לקבוע כמה שעות שבהן אנחנו רק חוזרים לטלפונים וכן הלאה.
למה השיטה הזו יעילה? כי למרות שאולי אנחנו לא מחלקים את זה לפי אותו שימוש בצד במוח, מדובר בפעולות שאנחנו יודעים לבצע. כמו לענות למייל. או לבצע חישובים. או להכין מסמכים מסוג מסוים. וכל עוד אנחנו מצליחים לבצע את הפעולות הדומות ברצף, אנחנו נכנסים לתוך סוג הריכוז שנדרש לפתור אותם.
מאוד חשוב בשיטה הזו: לרכז רק פעילויות שאנחנו כבר מיומנים בלבצע. למה? כי כשאנחנו מיומנים בלבצע אותן, אנחנו מבצעים חלקים גדולים מהן בצורה אוטומטית. אנחנו מנהלים בהן בצורה מודעת רק את המשתנים הלא שגרתיים.
למשל כשאנחנו מיומנים בנהיגה, אנחנו לא מנהלים כל פעילות קטנה: מה זווית היד על ההגה, כמה חזק אנחנו לוחצים על הגז ומבט על המראות. למרות שאנחנו עושים את כל אלו. בנהיגה אנחנו חושבים על ניהול הזמן, על הפניה שבה נצטרך לפנות ועל תגובות לנהגים שסביבנו.
נקודה חשובה לניהול זמן
לא משנה באיזו דרך אתם בוחרים לניהול זמן, חשוב להימנע מלעשות מולטי טאסקינג. למרות שזה אולי נשמע מגניב, עבור רוב האנשים זה פשוט לא יעיל. חלקו את המשימות למשימות משנה, סדרו אותן בקבוצות וסיימו בכל קבוצה משימה אחת בכל פעם. רק אז, עברו לבאה.
מאחל לך שנה לועזית חדשה מעולה,
ליאור
