חברים יקרים, בטווח הזמן הנראה לעין, לא יפתחו קורסים פרונטאלים חדשים. עמכם הסליחה, הנהלת בית הספר.

יציאת מצרים אישית: איך להמשיך להיות אדם נחמד מבלי שאחרים ינצלו אותך?

היי,

בשבוע שעבר דיברתי על 5 טעויות שרוב האנשים עושים כשהם מנסים להשתמש בדמיון כדי להגיע למטרות שלהם. היום רציתי לדבר על משהו שמפריע לרוב האנשים, גם אם הם לא רוצים להודות בכך. הם נחמדים מדי. ואני אסביר למה אני מתכוון:

האקסית ששברה את גב הגמל

ביום חמישי האחרון בין כל איחולי ה"חג שמח", התקשר אליי חבר כדי להתייעץ איתי. יוסי (שם בדוי) הוא אדם מקסים וחבר מהסוג שלא כל כך קל למצוא. הוא מסוג האנשים שתמיד יהיו שם בשבילך, גם בזמנים הקשים. לעתים קרובות זה יתרון, ולעתים זה גם חיסרון מאוד גדול.

לפני חצי שנה, הוא נפרד מחברתו. "עד כאן, לא מצאתי שום בעיה" אמרתי לו. מאז, כך מסתבר, הם לא נפגשים או מדברים, אלא אם היא צריכה את עזרתו. פעם אחת היא נתקעה ללא כסף לנסיעות באמצע הלילה וביקשה שיאסוף אותה.

בפעם אחרת, היא לא הספיקה לאסוף את הבגדים שלה מתיקון וביקשה שיהיה נחמד ויאסוף אותם. ואז הכלב שלה היה חייב להגיע לוטרינר. ואז רק שיעשה לה טובה ויקנה עבורה משהו (די יקר) כי היא נתקעה החודש בלי מסגרת אשראי.

בכל פעם, הוא ענה בחיוך "בכיף, למה יש חברים?". בכל פעם, זה ייסר אותו מאוד. המאמץ להיות אדם נחמד עלה לו בבריאות, בזמן ובכסף. ומילא אם זה היה עבור מישהו שידע להעריך את זה. היא פשוט ניצלה את טוב הלב שלו, כדי שיעשה עבורה סידורים. הנחמדות שלו, היתה הכלא שלו.

מה גורם לאנשים לשתף פעולה עם נצלנים?

להרבה מאוד אנשים (ויוסי אחד מהם) חשוב מה שאנשים אחרים חושבים עליהם. למעשה, כך גילה הסוציולוג צ'ארלס קולי, אנחנו עבדים של הדימוי העצמי שלנו. כדי להסביר זאת, פיתח קולי את תיאוריית ה"אני במראה".

על פי תיאוריה זו, אנחנו לא מה שאנחנו חושבים עלינו. אנחנו גם לא מה שאחרים חושבים עלינו. אנחנו מה שאנחנו חושבים שאחרים חושבים עלינו. במילים אחרות, אנחנו כל הזמן מנסים להבין מה אחרים חושבים עלינו ובהתאם לכך מפרשים את ההתנהגות שלנו.

מכיוון שחשוב לנו כל כך שאחרים יחשבו שאנחנו נחמדים, אנחנו נשתדל לעשות דברים שיגרמו לתגובה חיובית מהאדם השני. גם אם זה יבוא על חשבוננו. למה? כי במקביל ל"אני במראה" פועל במקרים שכאלה עקרון העקביות ההכרתית.

עיקרון זה אומר משהו מאוד פשוט. אם אדם מבצע פעולה אחת, הוא יבצע עוד אחת באותו הכיוון. או בדוגמא שלנו, רוב הסיכויים שיוסי, שהוכיח את מוכנותו לעזור בעבר, יסכים לעזור שוב בעתיד אם יתבקש. אפילו אם זה לא יהיה לו נוח.

השילוב בין שתי התיאוריות יצר מעין "חוזה" לא כתוב בין יוסי לבין האקסית. היא פונה אל טוב הלב שלו (לעזרה או בתור טובה) והוא עושה כרצונה. מכיוון שיוסי רוצה להמשיך להאמין שהוא אדם טוב, הוא תקוע בתוך החוזה הזה.

איך להיות נחמדים מבלי לתת לאחרים לנצל אותנו?

חג הפסח הוא תמיד הזדמנות חגיגית לצאת לחופש. לפני שנוכל לצאת לחופש מהאנשים שמנצלים אותנו, עלינו להחליט מהי התוצאה הרצויה לנו. הרי להיות "אדם טוב" או "אדם נחמד" זה כן משהו שאנחנו רוצים להמשיך להיות. מצד שני, זה גם גורם לנו לציית לאחרים.

לכן, כדי להגדיר איזה אנשים נרצה להיות נצטרך לענות בכנות על שלוש שאלות:

1. כלפי מי? – אם נרצה להמשיך להיות אנשים טובים, חשוב שנחליט כלפי מי אנחנו רוצים להיות אנשים טובים. האם נרצה להיות נחמדים כלפי כולם? האם גם אנחנו חלק מכולם? האם כשאנחנו נחמדים לאחרים על חשבוננו, זה נחמד לנו? למי כן חשוב שנהיה נחמדים?

2. מה זה אומר? – כדי להיות נחמדים, עלינו להגדיר מה זה אומר להיות נחמדים. רק כאשר נשב ונגדיר מה זה אומר ומה זה לא אומר, נוכל להגדיר טוב יותר את השאיפה שלנו. בצורה זו, נוכל גם ללמוד להגיד לאחרים לא.

3. עד איזה מחיר? –  להיות נחמדים זה טוב ויפה. השאלה שחייבת לעלות תמיד היא – מהו הגבול שאני לא אסכים לחצות? מהו הדבר שלא אסכים לעשות רק בשביל הרושם הנחמד? מה יקרה אם הגבול הזה יחצה?

לחצות את ים הסוף הפרטי שלנו

לאחר המענה על שלוש השאלות, מגיע השלב הבא. בשלב הזה, עלינו להחליט כי עלינו להיות נחמדים בגבולות שקבענו עבורנו. אחרת, רק הגדרנו את הבעיה. ולכולם ברור שהגדרת הבעיה היא אפילו לא חצי מהפיתרון. בעיקר כי לא נעשה שום צעד פיזי כדי לאכוף את ההחלטה.

מסיבה זו, עלינו להוכיח לעצמנו שאנחנו יכולים להיות נחמדים עם גבולות אישיים.

מצטער, אין לי קיצור דרך עבור זה. מצד שני, זהו תחילת השיפור בחיינו החדשים. רק כשנחליט להתפש בצורה אחרת אצל אחרים ונעשה צעד ראשון בכיוון נוכיח לעצמנו שאנחנו יכולים להיות נחמדים או טובים בתוך הגבולות שקבענו לעצמנו.

זהו להיום. עכשיו מסקרן אותי לשמוע בתגובות פה למטה, מה התובנות שלך מהמאמר?

המשך חג פסח שמח,
ליאור

רוצה לשתף את המאמר?

אולי יעניין אותך לקרוא גם את המאמרים הבאים:

תגובות למאמר |

15 תגובות

  1. מאמר מצויין. אני פעם הייתי מתנהג בצורה דומה למרות שלא עד כדי כך קיצונית. מה שטוב הוא שתמיד עשיתי את זה באמת מבחירה, ולא מרצון להראות בצורה מסוימת לאחרים.

    דבר חשוב מאוד לדעתי, זה להבין גם שלקבל, זה לא פחות חשוב מלתת. כשאתה מקבל, אתה נותן למישהו אחר להרגיש טוב עם עצמו. אולי יוסי צריך לבקש טובה מהאקסית שלו.

    1. תודה שפי.

      במקרה של יוסי, הוא עובד כרגע על חיזוק עצמי ומשתדל להתרחק ממנה.
      הוא מעדיף פשוט לפתוח דף חדש עם בחורה, שמראש לא תנצל אותו.

  2. ליאור – כתבת כאן על משהו חשוב. חלק מאיתנו חיים בתחושה שאם לא יקריבו מעצמם 'לא יהיו טובים מספיק'. עד שנת 2006 הייתי כזאת. נקראתי לכל גחמה, הצעתי עזרה ועמדתי באינסוף מבחנים. רגע האמת הגיע יחד עם מלחמת לבנון השנייה. בעודי יושבת במקלט תחת הפצצות, גיליתי שחלק מאותם אנשים שיכלו לעזור לי לא היו שם. וגרוע מזה, ננטשתי.
    כך למדתי בדרך הקשה, שלא משנה מה אעשה עבור אותם אנשים – מבחינתם אהיה 'חמורו של משיח' משהו מובן מאליו.. אולם בחיים אין משהו מובן מאליו. התגובה שהגיעה מאוחר יותר הוכיחה שצדקתי.
    האמנתי שבבוא היום הם יעמדו לצדי ולא כך היה. על כן למדתי שאעמוד לצידם של אנשים שידעו להעריך את מה שאני עושה. לא עוד אהיה פריירית.
    ואגב – הפוסט הבא שלך צריך לעסוק בתהליך היציאה מהעבדות הזאת, כי זה תהליך שכרוך בגדילה וכאב.
    רחל

  3. מאמר יפה מאד, ונושא חשוב.
    למדתי בחיים שכדי לתת צריך ללמוד גם לקבל, אבל בשום אופן לא לדרוש.
    בדרך הנתינה אנחנו לומדים לפנות מקום לקבלה ובאמצעות הקבלה אנחנו מתחזקים כשיהיה לנו מה לתת.

    כי רק לתת משאיר אותנו ריקים וללא כוחות להשקיע בעצמינו אפילו.

    ככה שאיזון זה המפתח להכול.

  4. ליאור,
    כתבה מאוד מעניינת שנתקלתי בה בזמן מאוד רלוונטי.
    בזמן האחרון התחלתי לחשוב שרק אני מרגישה ככה.
    האמת שאני מתייסרת הרבה על התחושה הזאת והתוצאות שלה כבר שנים מחיי. במקומות עבודה אני רואה איך נבנה לי הרושם של זו שעושה הכל ונמצאת כאן כדי לתת בוסט לאגו של כולם כי כל מה שתגיד היא תעשה, בצבא זה היה מאוד קשה. אבל הקשה מכל זה כאשר חווים את התוצאות מאנשים שבאמת יקרים ללבך – המשפחה שלמרות כל אהבתם לא מראים הערכה כי כנראה לא ידעתי להראות כמה זה כואב, מהחברים הקרובים שתמיד ידעו לדרוש כמובן מאליו אבל לא יתנו בחזרה אפילו אם הם אנשים ממש טובים. ברור לי שזה לא הסובבים אותי שהם הבעיה או אנשים רעים אלא צורת ההתנהגות המסויימת שלי והלוואי והייתי יודעת לשנות אבל כנראה שאני לא יודעת איך או שאני מפחדת פחד מוות מלהכנס לעימות עם אנשים יקרים לי..

    בכל מקרה היה נחמד לקרוא את המילים האלו ממישהו אחר שיכול להזדהות

    1. מבינה אותך לגמרי. המשפחה שלי הם הצד הכי נצלני בחיי. הם יקחו כל מה שרק ניתן לקחת,אפילו אם זה ישאיר אותי תלויה באוויר ובאפס כוחות. אני לומדת בדרך הקשה להימנע והיום היה הצעד הראשון שלי: התקשרו שאגיד מתי אני באה לעזור במשהו ופשוט אמרתי שלא כי אין לי זמן כי יש לי את העניינים והחיים שלי. בהמשך, אני מקווה לקבוע להם תנאים מסויימים שאם יעמדו בהם אהיה מוכנה לעזור. אומנם זה לא פשוט בכלל…אך אפשרי. תהיי חזקה ואל תחשבי שזה שאת לא מוכנה לעזור הופך אותך לאדם לא טוב או חשיבותך פוחתת. להיפך שילמדו להעריך את העזרה לפני שיזעקו זאב זאב שוב כדי שאת תפתרי את הבעיות של כולם.בהצלחה.

  5. וואו. מתאר בדיוק מה שהרבה אנשים חווים. אתה עושה עבודת קודש. מכוון לעבודה עצמית ועוזר להגיע למקום יותר טוב ושלם. תודה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רוצה לקבל עדכון שבועי?

במשך 15 שנים אנחנו מעלים בכל שבוע מאמר חדש לבלוג על NLP, שפת גוף, שכנוע, פסיכולוגיה שימושית והשימוש שלהם בחיים שלך. היית רוצה שאעדכן אותך ביום שני כשיעלה המאמר הבא?

* העדכון הוא ללא תשלום והפרטים שלך מוגנים אצלנו מספאם

איך אפשר ללמוד איתנו?

מכיוון שאין לנו כבר קורסי NLP פרונטליים ויכול להיות שפספסת את האפשרות ללמוד אצלנו, עדיין יש אפשרות ליהנות מקורס שלנו. 

באתר מיוחד שיצרנו ריכזנו צילומי הכשרות שלנו וקורסי NLP מקוונים שבנינו במיוחד עבורך. אם מעניין אותך ליהנות מקורס כזה זה הקישור עבורך:

אם המאמר הזה מעניין אותך, בשבוע הבא נפתיע אותך!

זה הזמן להירשם לרשימת התפוצה שלנו

בכל שבוע, אנחנו מעלים מאמר חדש על שפת הגוף, תת המודע, NLP והשימוש בפסיכולוגיה יישומית כדי לשפר את החיים שלנו. אם בא לך שנעדכן אותך כשעולה מאמר חדש, כל מה שצריך לעשות הוא להזין את כתובת האימייל שלך בשדה הבא וללחוץ על הכפתור: