בפעם הקודמת הבאתי שיטת NLP שמשכנעת בוויכוחים בלי להעליב, לפגוע או לרדת לפסים אישיים. היום, נענה על שאלתו של דין, קורא ותיק של בלוג ה-NLP שלנו, בנושא השילוב בין NLP שכנוע והשפעה: איך אוכל לגרום לאנשים להגיב הרבה יותר לתכנים שאני מפרסם?
למה חשוב בכלל שאנשים יגיבו לתכנים שלך יותר?
למרות שלא מעט אנשים כבר מודעים לעניין, חשוב לשים את זה על השולחן. הרשתות החברתיות לפעמים מסננות אותנו. גורמות לתכנים שלנו לא להופיע. וזה בכלל לא קשור לטיב התוכן שכתבנו. או למי שאנחנו. יש פה משהו אחר.
זה לא אישי. לרוב בכל מקרה. אז למה זה קורה בכל מקרה? התשובה הפשוטה היא כזאת: יש בהן המון אנשים. והמון מידע. ובסופו של דבר, הן צריכות לדעת מה להראות לנו. וכדי שלא נפספס דברים חשובים הן חייבות לנסות להעריך מה חשוב לנו או מעניין אותנו.
כדי לעשות זאת הם בודקים למי הגבנו ולאיזה סוג של תכנים. למשל, נניח שמעניין אותנו לשמוע על NLP שכנוע תת-מודע ופסיכולוגיה. ובכל פעם שאנחנו צופים בתוכן עליהם, אנחנו מגיבים, עושים לייק או משתפים. כך, הם מסיקים שזה מעניין אותנו וחושפים אותנו לעוד מזה.
על פניו, נשמע אחלה. רק שזו לא שיטה חסינה לפגמים. כי נגיד שהיה תוכן מסוים שהעליב או עצבן אותנו. הגבנו או שיתפנו את זה בכעס. ופתאום, אנחנו נחשפים לאותו תוכן מכעיס שוב ושוב. וכך, נוצר מעגל של חשיפה לתכנים שהם לא משהו.
למה אנשים מגיבים לתכנים מסוימים ולאחרים לא?
בתוך כל התכנים האלה נמצא התוכן שלנו. צף בים של תכנים. וכולם צועקים "צפו בי". ויש משהו שחשוב שנשים לב אליו. משהו שמשותף לכל התכנים שהגבנו אליהם – הם כולם עוררו אצלנו מספיק רגש כדי שנגיב.
לא כל נושא שאמור לרגש מרגש. לפעמים, אנחנו יכולים להביא את מלוא העובדות באיזה שהוא נושא ואף אחד לא מתרגש. או המון דוגמאות. ואף אחד לא נופל מהרגליים. ולעומת זאת, יש תכנים שהרבה פחות "חכמים" משלנו שאנשים מגיבים אליהם.
מאוד קל לפטור את העניין ב"אנשים אוהבים תכנים פשוטים". או ב"כיוון למכנה המשותף הנמוך ביותר". ואני לא אומר שזה שגוי לגמרי. אלא שאם נבחן את זה בעין לא ביקורתית, נוכל לגלות משהו מעניין על ריגושים והדבר שגורמים אותם.
מה הקשר בין NLP שכנוע ורגשות?
אחד הדברים היותר מעניינים בהכשרת ה-NLP היה נושא השליטה ברגשות. למה בחלק מהזמן אנחנו יכולים להיסחף על ידי הרגשות שלנו. להיסחף כל כך עד שנדמה שהרגשות שלנו יותר גדולים מאתנו וקובעים לנו איך להגיב ומה לומר. ויש לזה סיבה.
ברגע נתון, אנחנו יכולים להיות באחד משני מצבים: הראשון, הוא מצב מחובר רגשית שבו אנחנו מרגישים רגש מסוים. נסחפים לתוכו. מגיבים רגשית. והמצב השני, הוא מצב מנותק רגשית. מצב שבו אנחנו בוחנים דברים בצורה הגיונית. מטילים ספק. שופטים.
בגלל שאנחנו נחשפים להמון תכנים במהלך היום, אנחנו בוחנים אותם במצב מנותק. מתוך ספק. לא מגיעים בכלל למצב שבו אנחנו מתחברים אליהם רגשית. רק שיש כאלה שכן. כאלה ש"פורצים" דרך הסינון הרגשי והספקני. וכאן בדיוק נכנס השילוב בין NLP שכנוע ורגשות.
איך מעוררים רגשות באמצעות מילים?
העיקרון הוא כזה: כדי להפעיל רגשות, צריך לדבר על רגשות. לא מספיק להסביר משהו הגיונית. והקטע המצחיק הוא, שרובנו יודע להרגיש רגשות ולא להגדיר רגשות במילים. ולמרות שעושים לנו את זה לא מעט, אנחנו לא טורחים לעשות את זה כמעט בכלל.
אם נבחן את הדרכים שבהם גורמים לנו להתחבר רגשית לתוכן מסוים נשים לב שלרוב ישתמשו באחת או יותר מ-3 השיטות הבאות: שימוש במילות רגש, שימוש באנלוגיות רגש ותיאור סיטואציות רגשיות. איך זה בא לידי ביטוי ואיך נשתמש בזה בעצמנו?
זו בדיוק המטרה של המאמר הזה. אז יאללה, נצא לדרך:
טכניקת NLP לשכנוע 1: להשתמש במילים שמביעות רגשות ותחושות
זה מפתיע. רק ששימוש במילים שמביעות רגש גורמות לנו להתרגש. מספיק שנגיד שמשהו עומד להיות מצחיק ואוטומטית יופעל הפילטר של התחושה "מצחיק". או אם נתנצל שמשהו יהיה משעמם, אוטומטית ניכנס למצב "משעמם" וזה יגרום לנו להשתעמם.
אז מה נרצה לעשות? להשתמש במילות רגש בזמן שאנחנו מתארים פעולה, אדם, חפץ או כל דבר אחר. וזה, אוטומטית הופך להרבה יותר מעניין ומרגש. לדוגמה, ההבדל בין המשפט "יוסי חצה את הכביש" לבין "יוסי חצה את הכביש בפחד" הוא עצום.
נקודה חשובה: אם נגדיר משהו בצורה רגשית מוגזמת, הוא עשוי להשיג את התוצאה ההפוכה. אם משהו ממש לא מצחיק יוגדר כ"מצחיק", זה עשוי לאכזב. אם משהו ממש מעניין יוגדר כ"משעמם" זה עשוי דווקא להצחיק. לכן, עדיף להשתמש בהגדרה מדויקת ככל האפשר.
טכניקת NLP לשכנוע 2: להשתמש באנלוגיות שמתארות רגשות ותחושות
לעתים קרובות, כשאנשים מנסים לתאר רגש או תחושה והם לא יודעים איך, הם ישתמשו באנלוגיות. מעין השוואות קטנות או דימויים. כמו למשל "פרפרים בבטן". כמובן שהם לא מתכוונים לכך שאכלו חרקים לצוהריים. אלא דווקא לתחושת הרטט העצבנית שבבטן.
למה זה עובד עלינו כל כך טוב? על פי ה-NLP זו הדרך שבה המודע ותת המודע מתקשרים הכי טוב. דימויים. כמו בחלומות, שאנחנו חולמים על משהו ויודעים שלא ככה זה נראה במציאות. פשוט יודעים שזה זה. על רגל אחת, זה נראה אחרת כי זה הדימוי שזה מייצג לנו.
אז כשאנחנו רוצים ליצור רגש או תחושה, נוכל להשתמש בשאלה "כמו מה זה?" כדי למצוא את הדימוי המתאים. אם אנחנו יודעים שתחושה מסוימת היא כמו "אבן על הלב" או "כמו לעוף ביום שמש", האדם שמולנו ישר יבין מה הכוונה. זה ברור כשמש, לא?
נקודה חשובה: אנלוגיות ודימויים עובדים רק אם האדם שמולנו מבין אותם. יש דימויים שהם מובנים תרבותית (כמו "כריש" או "תותחית") ורוב הסיכויים שיובנו. אחרים שיעבדו, אגב, ניתן למצוא אם נקשיב לדבריו. ואנחנו משתמשים בהרבה יותר דימויים משנדמה לנו.
טכניקת NLP לשכנוע 3: לתאר סיטואציות שבהם אנשים מרגישים
הטכניקה הזו דורשת טיפה'לה יותר תחכום. כי כאן, אנחנו לא משתמשים רק במילת הרגש. אלא מתארים את הסיטואציה עצמה. זו שבה אדם מרגיש את הרגש. וזה לא חייב להיות סיפור של צ'כוב או שי עגנון. זה יכול להיות הרבה יותר פשוט. האמת? עדיף שזה יהיה יותר פשוט.
סיטואציות שכל אחד מאתנו יכול להיזכר בהן או להזדהות איתן הן הכי טובות. כמו ילד שאומר לאמא שלו עד כמה הוא אוהב אותה. או אישה שכואבת פרידה מבן זוג שאהבה עד עמקי נשמתה. ואפילו זיכרון אחרון מסבא מחייך שמילה ממנו יכולה הייתה לרפא לרגע את הגעגוע.
לא צריך עבור זה יותר ממשפט או שניים. רק להיזכר בחוויות שבהם הרגשנו. שבהם לא היינו מבוגרים ספקנים שבוחנים כל דבר בציניות. אלא היינו מעורבים בחיים. נסחפים לרגע. ובדיוק את הרגשות והתחושות האלה אנחנו מעוררים כשאנחנו משתמשים בשפה בצורה יעילה.
נקודה חשובה לסיכום: כל אחת מהטכניקות האלו תעבוד. רק שחשוב לגוון ביניהן. בדיוק כמו תיבול באוכל. בלעדיו, אין טעם. יותר מדי ממנו, יכול להיות מגעיל. כדי שהאוכל יהיה טעים, צריך לגוון מבלי להגזים. טיפה אימון ואנחנו שם. כי אפילו קצת רגש יכול להעיר נפש רדומה.
זהו להיום. עכשיו אשמח לשמוע בתגובות שמתחת למאמר: מה דעתך עליו? (ולמתקדמים, איפה זיהיתם שימוש בטכניקות שתיארתי במאמר הזה?)
שיהיה לך המשך שבוע מעולה,
ליאור
2 תגובות
ליאור אתה פשוט גאון, תודה רבה על התוכן המעולה!
בשמחה!