יצירתיות וגמישות מחשבתית

יצירתיות: איך הופכים אנשים להרבה יותר יצירתיים ויוזמים?

העומדים בראש כל מערכת ארגונית ומוסדית מצפים מהכפופים להם שירגישו מעורבים במערכת. כל בוס מעונין שעובדיו יהיו יצירתיים, יפתחו דרכי חשיבה ופתרונות משלהם ויביעו את אשר עולה על ליבם ומוחם ביצירתיות.

כל זאת, על מנת לאפשר את הפרייתה של המערכת ואת תפקודה האיכותי יותר בד בבד להורדת העומס מכתפיהם הרחבות. כך גם שאיפתה של כל אמא מצויה לחזות בשיתוף פעולה ובעשיית פעולות יזומות לטובת הבית מצד כל בני הבית ובעיקר מילדיה.

אך מה קורה כשזה לא קורה ומה בעצם הופך עובדים ממשתפי פעולה פוטנציאלים לכאלו הפועלים על אוטומט, חסרי מעוף ומחשבה יצירתית? מה גורם לילדים לפעול מתוך חוסר חיבור לפעולה אותה הם מבצעים? ולמה בעצם מתעוררת בהם התנגדות פנימית כשהם מבצעים את הנדרש מאיתם?

למה היצירתיות פוחתת לעתים קרובות בארגונים?

על מנת לענות על השאלות הללו דרושה לנו הבנה עמוקה יותר בכל הקשור לאופן בו מתנהלת מערכת זו מול העובד וזו הביתית מול הילדים. חשוב להבין כי כאשר המערכת לא מאפשרת לי באמת להביא את האני העצמי שלי לידי ביטוי ומשתיקה כל צליל של יוזמה או יצירתיות מתוכי זה גופא הופך אותי למבצעת פקודות.

אני לא עוד רואה בטובת המערכת, משתפת פעולה עימה ומבצעת את המוטל עלי מתוך תחושת אחריות ושותפות, אלא מבצעת פקודות באופן רובוטי בלבד, נטול כל שייכות רגשית ושיתופית למערכת.

התוצאה המתקבלת, אותה חווה המערכת הינה תחושה כי גלגליה  נעים באיטיות והמטלות המתבצעות נעשות מתוך חוסר חיבור אליהן, מתוך הכרח כי צריך ולא מתוך רצון פנימי.

כשמדובר בארגונים שמטרתם רווחית הרי שחוסר הרצון בהתגייסות ובהירתמות למען מטרות הארגון גורמת לתפוקה בקצב איטי ולהורדת איכותה.

העובדים הופכים להיות "מבצעי פקודות" גרידא כאשר הם מנותקים באופן רגשי ותודעתי מכל ההווי המערכתי, ראייתם למרחוק נפגמת הם מסגלים לעצמם ראייה נקודתית המסתכמת בביצוע המטלה הנוכחית ולא רואים עצמם כחלק אינטגרלי מהמערכת ובהתאם לכך לוקים גם בראייה מערכתית וכוללת שבוודאי נמנעת מלשים את טובת המערכת במרכז.

התוצאה היא עגומה גם עבור המערכת וגם עבור העובד המתפקד בה. המערכת מתקשה בהשגת מטרותיה ולמעשה מעסיקה תחת שורותיה רובוטים בדמות בני אדם נטולי חשיבה יצירתית ורצון בהתגייסות פנימית לצורכי המערכת.

העובדים המתפקדים בה חשים את התחושה הרובוטית ולא רואים עצמם כחלק מהמערכת, הם מתקשים להתאחד למען השגת מטרות הארגון וחיים בצורה של נפרדות זה מזה מה שמעיב על התקשורת הבינאישית שלהם.

עם הזמן כל אינדיבידואל במערכת ירגיש חוסר סיפוק ומיצוי בה ויביע את רצונו לפרוש ממנה ובכך יגרום לקושי נוסף אותו תחווה המערכת. הקושי במערכת הביתית בא לידי ביטוי בדיוק באותו האופן.

כאשר אין שיתוף פעולה חווה האם קושי בהנעת הילדים והם מצידם חשים כמבצעי פקודות גרידא במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב הם מביעים התנגדותם.

כדי להבין איך ניתן ליצור עובדים בעלי מעוף מחשבתי, יצירתיות ויוזמה או להבין איך ליצור רצון בקרב ילדים לשיתוף פעולה ולטעת בהם את התודעה שהם, כמו העובדים, חלק אינטגרלי מהמערכת הביתית, יש להבין מה המניע העיקרי לכך שזהו המצב המצוי.

מה מונע מאנשים ליזום וליטול חלק במערכות בהם הם מצויים?

כדי לענות על שאלה זו יש להבין מה מניע את ראשי המערכות לפעול בצורה כזו המונעת מהכפופים להם לבטא את יכולתם ליזום פעולות או את רצונם לפעול למען השגת מטרותיה של המערכת.

כל מערכת ארגונית או מוסדית שאיננה יודעת להכיל שינויים בלתי צפויים בתוכה מייצרת במו ידיה את המדרון התלול המוביל לתוצאות כפי שהוצגו קודם.

ברגע שהמערכת חוששת מהתמודדות עם שינויים שיתרגשו לפתחה היא עושה הכל על מנת למנוע אותם ובין היתר אחד השימושים הבטוחים מבחינתה היא הנחתת הוראות וכללים ללא כל התגמשות ופשרות.

זה, יאפשר במידה זו או אחרת לחזות את התוצאה הרצויה מראש. הכללים למעשה מונעים מראשי המערכת, הן הארגונית והן הביתית, בהתמודדות עם מצב חדש:

המערכות הללו באופן בלתי מודע ונשלט יוצרות מצב בעזרת השמירה על הכללים ההדוקים בו התוצאה תהיה זו המתבקשת באופן כזה שימנע מהם להכיל מציאות שונה. האסטרטגיה הזו מיושמת כי אין למערכת באמת מושג מה לעשות ואיך להגיב כשהמציאות לא תספק את התוצאות הרצויות.

בזירה הביתית אין לאמא או להורה באמת "תוכנית מגירה" או כלים להכיל מציאות שלא צפו אותה ולכן הם נעזרים בכללים קשוחים ובמתן הוראות שלא משתמעות לשני פנים וגם לא לוקחות בחשבון תרחישים מסוימים או אפילו את רצונו של הילד והמידה בה הוא מסוגל ויכול להכיל את ההוראה.

כשעובד מונע ומופעל מתוך מתן הוראות וכללים קשיחים חסרי התגמשות הוא הופך להיות עובד העושה כי צריך ולא כי רוצה, עובד נטול חיבור למעשיו כי לא פועל מתוך בחירה אלא יותר מתוך כפייה. הוא למעשה מנטרל כל קשר רגשי, מחשבתי ותודעתי למערכת ורק מבצע את המוטל עליו.

לעיתים גורם הדבר לביצוע הפעולה ללא הפעלת שיקול דעת עצמי כי כאמור "חונך" לפעול לפי כללים המוכתבים מראש ומגבוה כך שהוא שם עצמו בצד. בדיוק במקום הזה, מוותר לכאורה בלי משים המעביד על היזמות של העובד שלעיתים נדרשת בזמן אמת כי לא תמיד התוצאה תהיה כפי שצפינו אותה גם אם דאגנו להנחיית כללים ברורים מראש.

התוצאה המתבקשת בין אם מדובר בעובד ובין אם מדובר בילד היא למעשה כפי שצוין פעולה מתוך כפייה, מתוך הכרח, מתוך תחושה כי צריך ולא כי אני רוצה וכשזה המניע לפעולה מובטח שתשפיע גם על אופן ביצועה ועל תוצאתה הסופית.

תוצאה כזו היא נזק כלכלי עצום למערכת הארגונית וכן למערכת הביתית אשר אמורה לספק כר פורה של שיתוף פעולה, יצירתיות והרמוניה בין הפרטים המרכיבים אותה.

הקרב הגדול: התנגדות פנימית VS יצירתיות

בד בבד עם התוצאה העגומה הזו תתרחש גם התנגדות פנימית וסמויה בקרב העובדים או הילדים מאחר והדרישה לפעול לפי כללים או הוראות חסרי גמישות יוצרת בי אי חיבור פנימי לפעולה ומולידה התנגדות:

אני חשה כי ניטל ממני חופש הבחירה והביטוי, חשה כי דעותיי או רצונותיי אינן יכולות לבוא כלל לידי ביטוי, הביטול הזה גורם לי לחוש את ביטולי העצמי וכשזה קורה מתעוררת בי התנגדות לבצע את המוטל עלי.

זוהי התנגדות בלתי נשלטת הנוצרת כאמור מהחוויה העגומה בה חשתי שנלקחה לי הבחירה וכל שנותר לי לעשות הוא לעשות את המוטל מתוך כפייה. לפיכך כדי ליצור אנשים וילדים בעלי מעוף מחשבתי ויצירתי ובעלי יוזמה, עליי לאפשר גמישות מערכתית ולדעת לרכוש כלים ולהתמודד גם במציאות שונה מזו שציירתי או קיוויתי.

מצב כזה מאפשר את הבחירה ומעורר את הרצון ליזום ולפעול באופן עצמאי. כי כאמור בזמן שבו אני מקבלת הוראות נוקשות מלמעלה אני מנטרלת את כושר היזמות שלי ויתכן והייתי מגיעה לביצוע אותם הדברים אבל ממקום בוחר, וזה היה משפיע על אופן העשייה ועל התוצאה.

הדבר נוגע גם באשר להתנהלות במערכת הביתית – על מנת לזכות בשיתוף פעולה של הילדים יש לאפשר להם את המרחב בו יוכלו לבחור מעצמם ומיוזמתם בפעולות הנדרשות ולא לכפות אותן עליהן, לטעת בהם את התחושה שיש להם בחירה ושהפעולה יותר מאשר נועדה לקידום מטרותיי היא לטובתם.

אם לא כן, העניין יצור בהם התנגדות פנימית ולא מודעת המונעת מהם לבצע את הפעולה מתוך חיבור אליה ויתכן ומדובר בפעולה שהיו יוזמים לעשותה ובשל כך היו משפיעים גם על איכותה אבל בגלל שהיא נכפתה עליהם עוד לפני שהתעורר בהם הצורך לעשותה היא נעשית מתוך הכרח, חוסר חיבור ולעיתים ברשלנות.

כמה מילים לסיום

לסיכומו של דבר, כדי ליצור אנשים או ילדים יוזמים המבצעים פעולות מתוך חיבור אליהם יש להימנע מהנחתת כללים והוראות חסרי גמישות.

הרצון לשליטה בתפקודה של המערכת מוביל לשליטה על העובדים או הכפופים ושליטה מעין זו מולידה התנגדות פנימית המקשה על ביצוע הפעולה ממקום של רצייה ומובילה לעשייה ממקום של הכרח ובד בבד מנטרלת את החשק ליזום, ליצור ולעשות באופן עצמאי כאשר את הנזק חש המעביד או נותן ההוראה במיקרו וחשה המערכת הארגונית או הביתית במאקרו.

ענבל אלחיאני

בעלת M.A ותעודת מטפלת מוסמכת ב-nlp, מיינדפולנס ודימיון מודרך. עוסקת בתחום הטיפול קרוב לעשור, כותבת ומרצה בתחום. במהלך תחום עבודתה התמחתה בתהליכים עם קהל מבוגר ומלווה אנשים שחווים משברים בזוגיות, חרדות, קשיי פוריות ואף כאלו הסובלים מבעיות רפואיות לאורך שנים.

רוצה לשתף את המאמר?

אולי יעניין אותך לקרוא גם את המאמרים הבאים:

תגובות למאמר |

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תפריט נגישות

רוצה לקבל עדכון שבועי?

במשך 16 שנים אנחנו מעלים בכל שבוע מאמר חדש לבלוג על NLP, שפת גוף, שכנוע, פסיכולוגיה שימושית והשימוש שלהם בחיים שלך. היית רוצה שאעדכן אותך ביום שני כשיעלה המאמר הבא?

* העדכון הוא ללא תשלום והפרטים שלך מוגנים אצלנו מספאם

אם המאמר הזה מעניין אותך, בשבוע הבא נפתיע אותך!

זה הזמן להירשם לרשימת התפוצה שלנו

בכל שבוע, אנחנו מעלים מאמר חדש על שפת הגוף, תת המודע, NLP והשימוש בפסיכולוגיה יישומית כדי לשפר את החיים שלנו. אם בא לך שנעדכן אותך כשעולה מאמר חדש, כל מה שצריך לעשות הוא להזין את כתובת האימייל שלך בשדה הבא וללחוץ על הכפתור: